אם אתם הורים לילדים (לא משנה באיזה גיל) אתם בטח מכירים את הקושי בלהגיד לא לילד שלכם. הצבת גבולות לילד ועמידה בהם, הם אחד האתגרים הגדולים שעומדים בפניכם כהורים בין אם הילד שלכם בן שנתיים, 15 או 18.
כאשר אתם אומרים לא לילד שלכם, אתם למעשה מעבירים לילד מסר שאתם המבוגרים, אתם האחראיים, אתם אלו שקובעים ולא כל מה שהוא רוצה, יכול וצריך לקרות. על אף הקושי ולמרות התגובות של הילד, חשוב שהמילה "לא" לא תהיה זרה לו. אם הוא לא יידע להתמודד עם סירוב הוא יתקשה מאוד להשתלב בגן ובבית הספר.
אז איך אומרים לילד לא
גיל שנתיים הנורא (גילאים 2-3)
כאשר הילד שלכם הוא באזור גיל שנתיים, סביר להניח, שהוא יתחיל לצרוח ולהשתולל בכל פעם שהוא מבקש משהו ולא יתנו לו. התגובה של הילד יכולה להיות לא נעימה, מתסכלת ואף לעיתים להיות מלווה בהרגשת חוסר אונים.
חשוב להבין שזוהי תקופת הגיל בה הילדים מתחילים לגלות עצמאות, מנסים ובודקים דברים חדשים, מתרחקים מעט מההורים ושוב חוזרים אל זרועותיהם האוהבות. הילד שלכם רוצה להראות שהוא יכול לעשות לבד: לבד להחזיק את הכוס, לבד לאכול, לבד להתלבש… וכך הלאה.
בדרך כלל בגיל זה היכולת הוורבלית אינה מספיק מפותחת וכאשר ילדכם איננו מקבל דבר מסוים הוא מבטא את כעסו ותסכולו על ידי צרחות והשתוללות, שלעיתים יהיו מלוות גם בהשתטחות על הרצפה ובמיוחד כאשר ישנם עוד אנשים מסביב. לא סתם קיבלה תקופת הגיל הזאת את הכינוי "גיל שנתיים הנורא"…
אז מה ניתן לעשות?
קודם כל, לא להתרגש כל כך מהעניין. אתם ההורים יכולים להיות מקור תמיכה האחד עבור השני ולהזכיר זה לזה כי זהו שלב זמני וחולף. קחו נשימה עמוקה ודעו כי כרגע זהו דרכו של ילדכם להביע את עצמו, והדרך בה תתייחסו להתנהגות זו תקבע אם היא תעלם או תתעצם…
חשוב להציב גבול, נוכל למשל "לרדת" ל – "גובה העיניים" ולומר בשקט ובצורה מכבדת: "ההתנהגות שלך אינה מקובלת עליי, כשאתה צורח אני לא יכול להבין אותך".
במקביל, נשתדל להוציא את עצמנו מהסיטואציה, למשל, נלך לחדר אחר או אם אנחנו בקניון, פשוט נמשיך להתקדם (כאשר הילד בטווח הראייה שלנו כמובן). הרעיון הוא שאם אין קהל… אין הצגה.
חשוב מאוד לא לגרור ולסחוב את הנושא יתר על המידה. אל תתעלמו מהילד וגלו אמפתיה: "אני רואה שאתה כועס/ עצוב, אולי חיבוק יכול לעזור לך?" זכרו הילד איננו "ילד רע", זו ההתנהגות שלו מפריעה: קודם כל מפריעה לעצמו ואז גם לסביבה.
כאשר הילד שלכם אינו צועק אלא משתף פעולה, חשוב לעודד אותו: "איזה כיף שאתה עוזר לי, זה ממש משמח אותי". על ידי עידוד אנחנו מתמקדים ב – "יש" ומגדילים אותו וכך גם מעלים את הערך והביטחון העצמי של הילדים. עידוד הוא חלק משמעותי מאוד בכל מערכת יחסים ובטח ביחסים עם הילדים.
זוהי תקופה לא פשוטה, אך עם סבלנות והבנה לכך שזוהי התנהגות אופיינית לגיל זה, תוכלו להתגבר על הקושי ולהמשיך הלאה.
גיל 5-6
כאשר הילד באזור גיל חמש – כל דבר וכל "לא" הופך למאבק כוחות בינכם לבין הילד שלכם. לילד יש את הרצונות והגחמות שלו, שבשמם הוא נלחם ואילו אתם מרגישים שהתפקיד שלכם הוא להיות תקיפים ולחנך את הילד, וכי עליו להישמע לכם ויהי מה.
זכרו כי במלחמה כמו במלחמה יש תמיד מי שמפסיד: אם ההורה מנצח – הילד חש השפלה וכאב, והוא לומד כי בעולם יש גדולים וחזקים ויש קטנים וחלשים – כאשר החזק הוא הקובע. בנוסף הוא לומד כי בעולם מסדרים דברים באמצעות כוח.
אם הילד מנצח – ההורה מרגיש מתוסכל, מושפל ונכשל, ואילו הילד שיכור מניצחון ומחכה לסיבוב הבא (ותאמינו לנו שהילדים עקביים מאוד ויכולים להשקיע את כל מרצם ב "עבודה" הזו).
מה שבטוח הוא שהאווירה בבית עלולה להיות קשה והיחסים מתקלקלים לטווח הקצר ולעיתים גם לטווח הארוך.
אז איך יוצאים מזה?
קודם כל, עלינו להבין כי אתם נמצאים במאבק כוח עם הילד שלכם, והשינוי לא יהיה מיידי. זהו תהליך שייקח זמן ושחשוב להתמיד בו גם אם התוצאות לא נראות בשטח מייד. עליכם להחליט באופן מודע וברור שאתם רוצים בשינוי ולזכור שהילד שלכם נמצא במצוקה ותפקידכם כהורים -לעזור לו.
לאחר שהחלטתם שאתם מחויבים לתהליך, זה הזמן שבו אתם צריכים לברר עם עצמכם על איזה נושאים לא תוותרו אפילו במחיר של מאבק ובאילו נושאים אתם יכולים להרפות ולשחרר שליטה.
חשוב שתזכרו, גם בעיצומו של ריב, שאתם ההורים – ותפקידכם הוא לפרוץ את המעגל. הכירו בזכותו של הילד לכעוס ותהיו מוכנים עם תכנית איך להתנהל במקום להיכנס שוב ושוב למאבק כוח.
הנה כמה כיוונים לדרך התנהלות אחרת:
- הכריזו לילד מראש על כך שאנחנו עושים שינוי.
- מצאו מקרים בהם הילד משתף פעולה, מועיל ותורם ועודדו אותו על כך.
- תשתדלו להפריד בין העושה לבין המעשה, למשל תאמרו לילד: "ההתנהגות הזו אינה מקובלת עליי" או "לא מפריעה לי העובדה שאתה זקוק לעזרה, טון הדיבור שלך הוא שמפריע לי".
- הגדירו את הגבולות שלכם ועמדו בהם. הסבירו לילד את חשיבות הערך שהופר במקום לכפות אותו.
- הפגינו כבוד: שימו לב לטון הדיבור (איך אתם פונים אליו), לעיתוי (מתי אתם פונה אליו), לתדירות (כמה אתם פונה אליו).
- השתדלו להימנע מביקורתיות ושיפוטיות.
- אפשרו לילד בחירה בין אלטרנטיבות – אל תצייר על הקיר – אתה יכול לצייר על הדף.
- היו ענייניים ואל תדברו יותר מידי – בעת מאבק הילד כלל לא מקשיב.
- שקפו ותנו נראות לרגשות: "אני מבין שאתה כועס ומתוסכל, ועדיין, עליך לסיים עכשיו את המשחק במחשב".
- היו עקביים. אם אסור לעשות משהו – אז תמיד אסור אותו. לא פעם כן ופעם לא.
חשוב לזכור כי בסופו של דבר מדובר בילד שלכם. אל תגיבו מתוך כעס, תסכול או ייאוש, אלא הגיבו בקור רוח ובאופן מידתי.
רוצים אתנחתא מהריב עם הילדים? אנחנו מזמינים אתכם לאחת להגיע לאחת הפעילויות לילדים שבמוזיאון – שם תזכו לזמן איכות עם הילדים שלכם, אך גם תעניקו לילדכם חוויה מלהיבה ומעצימה הנוגעת בעולמם הפנימי ואשר מפתחת את האינטילגנציה הרגשית שלהם.
ייעוץ: ניר סנדץ' – מדריך במסלול "בגובה העיניים" , פסיכותרפיסט ומנחה משפחה.
אהבתם? אולי יעניין אותכם גם:
הפרעות שינה אצל ילדים
להיות חכם בשמש
רעיונות לימי הולדת לילדים במוזיאון
מחפשים רעיונות לבילוי זמן איכות עם הילדים שלכם? הכנסו לבלוג שלנו
